ההשראה הכי גדולה שאני מקבלת מהעולם זה כשאני רואה אנשי חינוך מלאי תשוקה לעשייה שלהם.
מכירים את המורים האלה? מלאי האנרגיה? שכל הזמן בתנועה?
שלא מפחדים להתנסות בדרכי הוראה אחרים? מקסימום יהיה פחות מוצלח אבל הם העזו לחדש?
שמצליחים לסחוף מורים אחרים לרעיונות שלהם?
והתלמידים! שעפים עליהם! מחכים למפגש איתם, האנושי, האמיתי, המקרב.
למזלי, נתקלתי בכמה כאלו בחיי (חלקם גם כאן במרחב הוירטואלי). והההוווו כמה שלמדתי ועדיין לומדת מהם! בין אם הם היו מורים שלי או קולגות. דאגתי לצפות בהם בשקיקה ולנסות להבין מה יש שם שהופך אותם לכאלו ממגנטים? שבכיתה שלהם הדברים פשוט קורים?
זה לא שאין להם קשיים או ימים לא פשוטים. אלא שהם מוצאים את המנוע הפנימי הזה למצוא פתרון, לשים את הדברים על השולחן, לדבר את האמת שלהם, להתייעץ עם קולגות ואנשי מקצוע כדי להיות הכי מקצועיים שהם יכולים להיות.
יש לי חלום שלאנשי חינוך יהיה את המרחב הבטוח לצמוח ולהתנסות לקבל תמיכה, חיזוקים, השראה, וכיווני מחשבה חדשים.
אם גם אתם מתחברים לרעיון ורוצים לקדם אותו. מוזמנים ומוזמנות להגיב כאן ואשלח לכם לינק להצטרף לקבוצת וואטצאפ של ״אנשי חינוך חושבים יחד״