• מור המורה

החוכמה לשאול שאלות

עודכן ב: ינו 25

כמורים אנחנו רגילים לתת תשובות, להיות בעלי הידע ובעלי הסמכות. דווקא בשנים הראשונות למקצוע חשוב שנשאל כמה שיותר שאלות. שאילת שאלות היא כלי לאיסוף מידע והבנה מעמיקה יותר של העשייה הבית ספרית. אל תחששו להיעזר באחרים. להפך, הגיעו לבית הספר ככלי ריק השואף להתמלא וללמוד מכל מי שנקרה בדרכו (מורים, תלמידים והורים כאחד).

לשאול מורים

בשנה הראשונה שלי לעבודה זכיתי לעבוד עם מנטורית צמודה. בכיתות החינוך המיוחד של תלמידים על הרצף האוטיסטי, נהוג לעבוד בCO - מורה מובילה ומורה משלימה. בשנה הזו האזנתי היטב לכל מילה שהקולגה שלי, אורית, אמרה. האזנתי לשיחות שלה עם הורים והקשבתי איך היא מתנסחת. צפיתי בשיעורים שלה והקשבתי כיצד היא גורמת לכל התלמידים להשתתף. הקשבתי בשיחות עם היועצת והבחנתי כיצד היא מפרשת את ההתרחשויות בכיתה. בתום כל שיעור או שיחה הייתי מתחקרת אותה. למה אמרת את הדברים ככה? למה בחרת בתגובה מסוימת ולא אחרת? למה הרעיון שאני הצעתי נשמע לך פחות מתאים? כך לאט לאט הבנתי את החשיבה שמאחורי כל פעולה ואת ההסתכלות הרחבה על המתרחש בבית הספר.



גם התלמידים הם מכרה זהב

השתדלו אחת לכמה שיעורים לשאול את התלמידים שאלות בנוגע לשיעור, להתנהלות הכיתתית, דרכי הלמידה וההוראה. איך הרגשתם במהלך העבודה המשותפת? לאיזה נושא התחברתם? יש כלי שיותר נוח לכם לעבוד בו? מה אתם מעדיפים עבודה בקבוצות או עבודה אישית? לא הכל אנחנו צריכים לדעת. בררו עם התלמידים כיצד הם חשים? מה מעניין אותם? אילו רעיונות יש להם בהקשר של השיעור?



הקשבה לכיתה תצמיח תהליך משמעותי ונכון יותר לקבוצת התלמידים הספציפית אותה אתם מלמדים. שיח פתוח עם התלמידים יאפשר בניית קשר משמעותי יותר ביניכם וייתן להם תחושה של שותפים לדרך. והכי חשוב עשוי לפתוח להם צוהר לפנות אליכם לעזרה גם בנושאים שאינם לימודיים. כמובן, שבסוף אתם תקבלו את ההחלטה הנכונה איפה להישמע לרצון התלמידים ואיפה לא, בהתאם לדרישות הלימודיות, התפיסה החינוכית שלכם והדינמיקה הקבוצתית. אז מה אכפת לכם לשאול? אנחנו יכולים רק להרוויח.


שיחה עם הורים כאמצעי לקבלת תמונה רחבה יותר

לפעמים אני מתקשרת להורים, דווקא כשהתמונה עוד לא לגמרי ברורה לי. אני מרגישה שהתלמיד עובר משהו. שהוא לא במיטבו , אבל עוד קשה לשים בדיוק את האצבע מה המקור לשינוי ההתנהגות. לפעמים תלמידים עוברים תהליכים פנימיים (בעיקר בגיל ההתבגרות), לפעמים קורה משהו בבית או במישור החברתי ולפעמים גם הנער בעצמו לא יודע לתמלל את תחושותיו. במקרים כאלו אני מתקשרת להורים להתייעץ, לנסות לקבל תמונה קצת יותר רחבה. אני מתארת מה אני רואה בכיתה בצורה אובייקטיבית, ללא פרשנות ומביעה את דאגתי. כשאנחנו פונים אל ההורים מתוך מקום של אכפתיות ודאגה סביר להניח שהם יהיו יותר אמפתיים כלפינו וישתפו אותנו כיצד הם רואים את הדברים.


הערה: הורים רבים, בעיקר בחינוך המיוחד, נוטים להסתיר מידע מהמורים ומבית הספר. אל לנו לשפוט אותם. הורים לתלמיד חינוך מיוחד עוברים דרך ארוכה מול מערכת החינוך והבירוקרטיה המתישה במשך שנים רבות. לפעמים הם מגיעים למודי קרבות וכך למדו לפעול. לעיתים הם עייפים וממעטים בקשר עם ביה"ס. כך או כך עלינו לגרום להם לשתף איתנו פעולה כי רק יחד נצליח ליצור שינוי והתקדמות. לכן, כשאתם מדברים עם הורים נסו להשתמש יותר בסימני שאלה ופחות בסימני קריאה. כך, אולי תזכו לקבל עוד מידע ולהבין טוב יותר את התלמיד ותמונת עולמו.


אבל הכי הכי חשוב - תשאלו את עצמכם

איך אני מרגישה עם ההחלטה שהתקבלה? היא מקובלת עליי? אילו אפשרויות תגובה עומדות בפניי? מה יהיה הכי נכון לילד הזה? האם אני מאמינה בדרך הזו? האם אני מרגישה שזה הדבר הנכון לעשות?

גם בתוך מערכת החינוך המסועפת והנוקשה ניתן וצריך לפעול על פי צו מצפונכם, בגישה שתואמת את האישיות שלכם ואת התפיסה החינוכית שלכם. אם תדעו להסביר את התחושה שלכם, החששות והתובנות אני בטוחה שתצליחו לשכנע אנשים רבים ללכת בדרככם.


סומכת עליכם!

מור המורה


21 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול