שבוע אחרון ללימודים. לא יודעת איך זה בגילאים הצעירים יותר, אבל בתיכון סוף השנה כבר מורגש היטב. התלמידים מצביעים ברגליים והנוכחות הופכת דלילה. בכל זאת אני רואה בשבוע האחרון הזדמנות נהדרת לשיחות אישיות וגיבוש כיתה.
אני אישית לא אוהבת את אוירת התקתוק של חלוקת התעודות ובתור מורה לכיתה קטנה בעבר, אני רגילה לשוחח חצי שעה עם כל תלמיד. אבל, היום עם 30 תלמידים זה לא אפשרי. לכן אני מנצלת
את השבוע לקביעת שיחות אישיות עם כל תלמידי הכיתה. שיחות פנים אל פנים רק אני והתלמיד/ה.
בשיחה אני שואלת לשלומם. איך אתם מסכמים את השנה? האם אתם מרוצים מהמגמות שבחרתם? באיזה מקצוע היה לכם מאתגר? איפה אתם רוצים להשתפר? איך אתם מסתדרים בכיתה מבחינה חברתית? עם מי יצרתם קשרים חדשים השנה? צה התכניות לקיץ? והאם יש לך בקשות לקראת שנה הבאה?
בסיום אני נותנת להם לבחור קלף מבין שתי ערימות. ערימה ראשונה היא ערימת שאלות והערימה השניה היא ערימת תמונות. על השאלה צריך לענות, את התמונה צריך לפרש ולקשר לחייך. כל תלמיד בוחר משהו אחר וזה תמיד מעניין לשמוע את ההקשרים שהם עושים ואת התובנות שלהם. כך, אני מגיעה לחלוקת התעודות אחרי שכבר ניהלתי שיחות אישיות ברוגע ובנחת ואיפשרתי לכל תלמיד את המקום והזמן הראוי לו. אני משתדלת לפרוס את השיחות על פני מספר ימים כדי שגם אני אהיה סבלנית, סקרנית ומכילה.
ארוע נוסף שעתיד להתרחש השבוע הוא בוקר כיתה. בבוקר זה אנחנו נפגשים בבית של אחד התלמידים, מחוץ לכותלי בי הספר. התלמידים חילקו ביניהם מי מביא איזה כיבוד וגם הכינו משחקים לסיכום שנה. אני אכין קטע כתוב שמתאר את מה שעברנו השנה ומעלה קצת זכרונות. זוהי עוד הזדמנות ליצור תחושת שייכות, גיבוש וסיטואציות חברתיות שכל כך חסרו לנו השנה.
מאחלת לכם שהשבוע הקרוב יעבור בטוב, עם סיום משמעותי אחרי שנה כל כך מאתגרת.