זה לא תמיד ירגיש ככה.
עברו שבועיים בדיוק מהראשון בספטמבר. שבועיים?! מרגיש כמו חודשיים! אצה רצה מכיתה לכיתה מקבלת מלא הנחיות להעביר לתלמידים תקנון, כללים ותיאום ציפיות…. אבל איכשהו יש תחושה ששכחו לתת לי את התקנון. התקנון שמסביר איך להתנהל בביה"ס בשנה הראשונה שאני מורה.
שכחו לספר לי שצריך מפתח כדי להפעיל את המחשב ומצפים ממני לשלוח קישור זום לכיתה שאני בכלל לא מכירה, ועוד אין לי תלמיד אחד מוכר לשלוח אליו קישור. והמורה ההיא הותיקה שזרקה לי הערה מול כולם וגרמה לי להרגיש כל כך קטנה ולא בסדר.
זה לא תמיד ירגיש ככה
הבדידות הזאת ותחושת הדיסאוריינטציה. הכל מרגיש כאוטי, שיעור רודף שיעור ואני בקושי הספקתי לאכול או לקפוץ לשירותים. ונכנסתי לחדר המורים, אבל לא ידעתי איפה לשבת כי נראה שכולם מכירים את כולם. אז שתיתי כוס מים (למרות שבכלל לא הייתי צמאה) ויצאתי החוצה למסדרון, כי פשוט לא ידעתי איפה לשים את עצמי.
וכולם מברכים בשנה טובה וצום קל ודואגים לתלמידים לשיחות אישיות ותמיכה רגשית ולרגע קיוויתי שמישהו יעצור וישאל אותי לשמי, ומה שלומי? ושיהיה בהצלחה, ולאט לאט תסתדרי. אבל זה לא קרה. כי כולם רצים ועמוסים.
זה לא תמיד ירגיש ככה. מחר יש אסיפת הורים והגוף במתח מה הם יחשבו עליי? ושלא אחפור מידי ושאהיה קוהרנטית וכריזמתית ויווו איזה מזל שיש חגים לנשום בין לבין כי זה מרגיש כל כך אינטנסיבי וכאוטי.
ואני אמורה מתישהו לקבל על כל הדבר הזה משכורת אבל עוד לא מילאתי את כל הטפסים ויש שם כמה דברים ממש לא מובנים. ואיך אדע שזה באמת הסכום?! והאם הם צודקים?!
זה לא תמיד ירגיש ככה! יש עוד המון מורות ומורים כמוך שעושים את צעדיהם הראשונים במערכת אתם לא לבד, ויש המון כלים שאפשר לאסוף בדרך. מזמינה אתכם למפגש סדנאי בזום עם המון כלים למורים מתחילים ובעיקר תחושה של ביחד.