• מור המורה

עייפות מוגברת


השבוע חזרתי לעבודה אחרי שבוע המלחמה שעבר עלינו.

ולמרות שהחזרה לבית הספר הרגישה כמו איוורור אחרי האינטנסיביות המלחמתית הזו. יש תחושה שהשנה הזו פשוט לא נגמרת.

עייפות מוגברת.

השנה אני מלמדת לראשונה מחשבת ישראל בכיתות י'. מקצוע של השכלה כללית שמכיל בתוכו דילמות מוסריות, חשיבה ביקורתית, שאלות אישיות על זהות ועוד המון נושאים מעניינים.

השבוע לימדתי על ארועי השעה. הפילוג והאלימות בין יהודים לערבים, על תפיסת האחר בדת היהודית ועל היחס לשונה. כיצד להתמודד עם הפחדים שלנו מהמפגש הזה והאם לדעתם באמת ניתן לחיות בדו קיום?

על הנייר, שיח רלוונטי ומרתק בפועל שעה 14:40, תלמידים עייפים,פטפטת ופלאפונים ותחושה שלי שאני לא מצליחה לגעת.

התחושה הזו פוגשת אותי בכל מיני כיתות ורגעים לאורך השנה והיא נורא מבאסת. לפעמים אפילו מייאשת. התחושה הזו עלולה לגרום לנו לחפש אשמים ושלל סיבות למה השיעור הזה לא עבר טוב. וגם להיפגע ולאפשר למחשבות שליליות להציף אותנו. "אני לא מורה מספיק טובה", "התלמידים חוצפנים ושום דבר לא מעניין אותם". ועוד שלל מחשבות שליליות שמגיעות עם תחושת ההחמצה.

אז איך אני מתמודדת? קודם כל מתמקדת במה שבשליטתי. המחשבות שלי, ההסברים שלי לעצמי וההתכוננות לשיעור הבא.

מזכירה לעצמי: זה לא אישי נגדי. לא לקחת קשה, להסתכל קדימה.

אני מבקשת עזרה. מחפשת קולגה שאני מעריכה, חברה לצוות, מדריכה פדגוגית או אפילו חכמת ההמונים ברשת ומנסה לחשוב מה לעשות אחרת.

איך אוכל להפוך את השיעור ליותר מעורר, ליותר מעשי, ליותר משמעותי.

אלו הרגעים שאנחנו כמורים צריכים להיות המבוגר האחראי ולמצוא את האנרגיות והיצירתיות להתרענן ולהתחדש.

ואם אני לא מוצאת את האנרגיות בתוכי, אני מבקשת מאחרים לתת לי רוח גבית ולסייע לי להגיע לשיעור הבא אחרת.

מכירות את התחושה? מה עוזר לכן אחרי שיעורים כאלו?

13 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול