הורים ללא סוף

אחד הספרים הראשונים שקראתי בתור מורה לחינוך מיוחד, הוא הספר "הורים ללא סוף". הספר מקבץ את סיפוריהם של תשעה הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

אני מאמינה שעל מנת להצליח ללוות את המשפחות במקצועיות ורגישות. אנחנו, אנשי החינוך, חייבים לחקור את עולמם. ללמוד על הפחדים וההתמודדויות שלהם. על רגעי האושר מתובנות עומק על החיים, על הצורך למצוא תקוה בכל בוקר מחדש ולהשקיט את המחשבות מה יקרה כשכבר לא יהיו בעולם ללוות את ילדיהם.

שכשנרים אליהם טלפון בשיחה הבאה, נחשוב לעומק מה אנחנו בוחרים להגיד ואיך. שנסתכל רגע על התמונה המלאה ורק אחר כך נצלול למיקרו. ובעיקר שניצור להם חוויה של אמון ושותפות, אחרי המאבקים הרבים שלהם לאורך הדרך.

קטע מתוך הספר:

יש ילדים/ עידית טפרסון

יש ילדים שאלוהים נגע בהם באצבע

מהססת, קופה.

יש ילדים

שאלובים נגע בהם באצבע בוטחת,

אמיצה.

ויש ילדים

שאלוהים מחזיק אותם חזק בכף היד

ממאן להיפרד.

הם נולדים אל העולם הזה

אבל משהו מהם נשאר איתו.

הם קודם שלו.

רק אחר כך שלנו.

ואנחנו מצווים להתבונן בהם

להתבונן עמוק.

וללמוד משהו

על הנדיעה האלובית הזאת

באהבה.